התאומות: קומדיית דל'ארטה חדשה

תאטרון פסיק נולד לפני כעשור בירושלים על ידי 3 בוגרי ניסן נתיב: אסי שמעוני, שמואל הדג'ס ועוזי ביטון. המטרה הייתה ליצור תאטרון ישראלי הנשען על מחזאות צעירה ומקורית. גרעין השחקנים בתאטרון מורכב מקבוצת שחקנים אשר בחרו לגור בירושלים ולעבוד יחד על הפקות פרי יצירתם.

ההצגה "התאומות" מתבססת על סגנון הקומדיה דל'ארטה ומפגישה את הקהל עם כמה ממסיכות הז'אנר. סיפור המסגרת העוטף את ההצגה מספר על להקת שחקנים, שכיאה לדל'ארטה מדברים במבטא איטלקי כבד. הלהקה נודדת מכפר לכפר ומעלה מופעים, ואנחנו בדיוק תפסנו אותם נמלטים מכפר זה או אחר לאחר שאחד מהם עשה קצת צחוק מראש העיר, מאמא-מיה! כחלק ממסע הבריחה שלהם, אשר חוצה גבולות וזמנים, הם מצאו קהל יעד חדש להופיע מולו: אנחנו.

אבל עכשיו צריך להתאים את ההצגה לישראל של שנות ה-2000. אז מה עושים? משנים. דמותם המיתולוגית של ארלקינו, דוטורה, קפיטן, פנטלונה וקולומבינה עוברת מייק-אובר ועכשיו הם תלמידי תיכון בני 17. ארלקינו: נער אתיופי אשר בניגוד לכל הסטיגמות שונא לרוץ. קפיטן: מלך השכבה וצבר גאה, בן לטייס ודיילת שעבר טסט ראשון אבל תאוריה שלישית. קולומבינה: עולה יתומה מרוסיה, בעלת סלנג משובח וגישה בריאה לחיים.

לבית הספר שבו לומדת החבורה יש בעיה, אין כסף ועומדים לסגור אותו ולפזר את תלמידיו בבתי ספר אחרים ברחבי העיר. כמובן שהדבר קורה בדיוק שקפיטן וקולומבינה מתאהבים. אז מה עושים? כיאה לסגנון הדל'ארטה שלא היה מבייש שום טלנובלה ספרדית משובחת, הם רוקחים מזימה.

אל העיר מגיעים פנטלונה, אמריקאי עשיר שברח מאמריקה בעקבות סכסוך קל עם מס הכנסה, ובתו פרנצ'סקינה, מפונקת לא קטנה. פנטלונה הגיע לתרום כסף בבית הספר המתחרה מעבר לכביש: "בית הספר למנהיגות, מצוינות ואסטרטגיה". ארלקינו מחליט לעבוד עליו ולספר לו שהם אותו בית הספר שפנטלונה בדרך אליו.
 

ומכאן הכל מסתבך: פרנצ'סקינה מתאהבת בארלקינו אך בגלל שהיא דומה שתי טיפות מים לקולומבינה קפיטן חושב שהיא בוגדת בו. אחד הרגעים היותר מצחיקים בהצגה הוא כאשר קפיטן מזמין את ארלקינו לדו קרב, אבל במקום חרבות או רובים הם מנהלים דו קרב של הודעות אס.אמ.אס נוקבות בסגנון: "שיגמרו לך הבטריות ב-MP3”, ו"שבחתונה שלך תרים ת'הינומה ותמצא את צביקה פיק”.

לקבלת הפנים עבור פנטלונה אין מספיק אנשים, אז בלית ברירה מגייסים צופים מהקהל להחזיק פונפונים ומצלתיים. כמובן שכיאה לז'אנר הכל נשאר בגדר בלאגן וחוסר הבנה עד ממש לרגע האחרון בו נפתרות כל הבעיות. וסוף טוב, הכל טוב.

הופתעתי לגלות שההצגה מיועדת לבתי ספר תיכוניים, זה הזכיר לי סרטים של וולט-דיסני שההורים נהנים בהם יותר מהילדים. יש משהו מקסים בהצגה, תמים. הווירטואוזיות של השחקנים מעוררת קנאה. השחקנים הגמישים להפליא קופצים, רצים, מחליפים מסיכות ודמויות בשניות, ובדקות המנוחה המעטות שלהם הם יושבים בצידי הבמה ותורמים אפקטים מוזיקליים וקולות לסצנה המתרחשת.

אני מאמינה שהנוער שביננו ייהנה מההצגה מאוד. לצד המסר החברתי הברור, יש כאן בהחלט הצגה שובת לב, מלאה בסלנג והומור חד, ובעיקר: מצחיקה.

"התאומות", תיאטרון פסיק, מחזה: עוזי ביטון וחברי הלהקה, בימוי: שמואל הד'גס, משתתפים: אסי שמעוני, אביתר ליכטנשטט, יאיר ראופמן, שירה שטרן