הדמויות בסדרת העבודות החדשה של הצייר ארנון מוגילנר, מתוארות ברגע של סערת רגשות. ראשיהן דחוסים יחדיו, בקירבה שאמורה לסמן אינטימיות נוחה בין הדמויות אך למעשה מעלה בצופה תחושת אי נוחות מהפלישה ההדדית זה למרחבו האישי של זה.             כל אחת מהדמויות נתונה בעולם משל עצמה ומבטה המופנה פנימה, עיוור לחלוטין למצוקה של האחרת. מוגילנר, "אספן של רגשות" , אותם הוא לוכד מעל גבי המרקע המרצד. הרגשות אקספרסיביים כביכול אך אין בהם אותנטיות, אלא הפעלה של מניפולציה "בכל הכוח" על בלוטת הרגש שלנו. בשל ההרגל שלנו לצרוך רגשות מסונטזים הצופים הופכים בסופו של דבר לקהים וחסרי יכולת לתקשר רגש אותנטי על כל דקויותיו. מנגד מציב מוגילנר ציורים בהם רגעים של כנות ואינטימיות אמיתית המשחררת את האדם להיות הוא עצמו, להיות ביחד

אוצרת התערוכה- קרן ויסהוז

ראשית – אחרית / תמר איסטרין, פיסול

בפסליה של תמר איסטרין מתיקות תמה ויופי שאינו מותנה גיל. הדמויות מציגות מעגל חיים שלם, ילדות, נעורים וזקנה, אשר בכולן ניכר מעין אופי בסיסי משותף,  אופטימי ורגוע הנותן תחושה כאילו יופייה הפנימי ואישיותה של הדמות משודרת החוצה. פסליה של איסטרין עשויים לעילא באופן ריאליסטי מדויק, אך האופי הנוסטלגי שהיא מעניקה לדמויות מרחיק אותן "מכאן ועכשיו" ונותן תחושה תיאטרלית היונקת מאווירתה של העיירה היהודית. איסטרין מתמקדת שנים בפסלי דמויות קשישים, מתוך משיכה אל הפלסטיות שבקמטי הפנים, השתקפות האופי ומאורעות החיים הנחרצים בהבעת הפנים ומקנים לדמות אישיות ייחודית. דמויות הילדים נוספו לרפרטואר הקיים ומביעים את החום והנחת של סבתא המביטה בנכדיה ומתענגת על הגילוי המחודש של התום הילדי.

אוצרת התערוכה- קרן ויסהוז