החברה העירונית ראשון לציון, תרבות, ספורט, נופש - עמוד הבית

החברה העירונית ראשל"צ לתרבות, ספורט ונופש בע"מ

"גלות משפה"- תערוכה חדשה

התערוכה "גלות משפה" עוסקת במרכיב הזהות הבסיסי ביותר של האדם, השפה בה הוא חושב וחולם ואיתה הוא מתקשר עם סביבתו. כאשר אדם מהגר לארץ ושפה חדשה, מתחיל תהליך של התרחקות משפת אימו. ההכרות העמוקה והאינטואיטיבית עם שפתו הולכת ונשחקת ממחסור בשימוש, הוא מאבד את הקשר לסלנג והחידושים הלשוניים זרים לו.

מן העבר הנגדי  הולך ומתרקם קשר חדש עם השפה החדשה, בתחילה מהוסס ומגומגם ובהמשך עשיר ומיידי, אך עדיין חסר את הבסיס העמוק, המורכב מאסוציאציות לשוניות ודקויות, שמקורן בהכרות עמוקה וראשונית עם אותה השפה. ויויאן הירש בירקנפלד, אחת האמניות המציגות בתערוכה מדגימה תחושה זאת כך :"מהגר, מאבד את היכולת ליהנות משירה מודרנית בשפת אימו אך גם בשפה החדשה הוא לא מצליח לרדת לעומקן של המשמעויות הנסתרות בטקסט". למעשה ההגירה מותירה את האדם חסר שפה בה יוכל להביע עצמו בשלמות ולתקשר עם סביבתו.

האמנים המשתתפים בתערוכה, גרי גולדשטיין, ויויאן הירש בירקנפלד, סבינה סעד ולנה רבנקו, כולם מהגרים מארצות שונות, מביעים ביצירתם גישות שונות בהתמודדות עם המחסור במילים.

גרי גולדשטיין, מוחק את הטקסט המופיע בדפי הספרים בהם הוא משתמש כמצע לעבודותיו, מסתיר את המפות שהופיעו בדפי האטלס עליהם הוא עובד במדבקות לבנות. המילים הבסיסיות קיימות, אך מושתקות ומוסתרות. מעליהן מצייר גרי דמויות בסגנון קומיקס אמריקאי של שנות החמישים (בהן היה ילד) אך את בועות הדיבור שלהן הוא מותיר ריקות ללא מילים.

מסיפוריה המאוירים של סבינה סעד, עולה תחושה של מאבק עילאי להתבסס בשפה אותה בחרה לעצמה, מאבק הנוחל כישלון אחר כישלון. סבינה עובדת על ניירות עטיפה של תפוזים, ניירות ששיווקו דימוי של ישראל יפה ובריאה לעולם כולו. עליהם היא מציירת בסגנון נאיבי את סיפוריה המרים, מתוקים.

לנה רבנקו עובדת גם היא על מצע הלקוח מחוברות ומספרים שונים, אך היא אינה מסתירה את מקורו אלא משתלבת בו תוך כדי הבאת ניחוחות מעולמות שונים. עבודותיה מושפעות מאיורי ספרי ילדים רוסיים אך גם מאיורים יפניים וסינים שיוצרים יחד אוירה קוסמופוליטית שהיא מכאן וממקומות רבים אחרים בו זמנית. היא יוצרת דמויות אקלקטיות הולמות לאמנית המתניידת בין שפות ותרבויות שונות ומרגישה נוח בכולן.

ויויאן הירש בירקנפלד מוותרת לחלוטין על השימוש בשפה, זו שהותירה מאחור וגם זו שרכשה לה. היא פונה לשימוש בשפת האמנות כאמצעי אותנטי להבעה של עולמה הפנימי. ציוריה מביעים את תחושת הנוסטלגיה לארץ ולתרבות שהותירה מאחור אך גם חיבור ישיר ורגשי לארץ בה בחרה לחיות.

האמנות מציעה מפלט מהכאב והתסכול של חוסר היכולת להביע ולהבין  דברים לעומקם, היא דרך קיצור העוקפת את הצורך במילים ומציעה אפשרות להידברות בלתי אמצעית עם הצופה.

פתיחה בתאריך 17 לפברואר בשעה 20:00 , נעילה בתאריך 21.3.13

קרן ויסהוז- אוצרת התערוכה

הצטרפו אלינו ברשתות החברתיות
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד